26th Apr 2009
פוסט ראשון ל-2009
חדשות טובות! אנחנו מגיעים לביקור בארץ בסוף אפריל. נהיה בארץ ופנויים להובלות החל מה-28 ועד ה-7 למאי. כמעט חצי שנה מאז הפעם האחרונה ואנחנו מתגעגים.
במקביל, אנחנו קרבים במהירות לנקודת השנתיים במנילה. אני זוכר שכשרק הגענו לכאן, השנה הייתה 2007 ואני חשבתי לעצמי “עכשיו אנחנו פה עד 2009, אלוהים ישמור זה כמעט כמו לעשות צבא”. אבל הזמן טס והחוויות חלפו על פנינו ביעף ופתאום אנחנו שם. מדהים.
במשרד כבר צוחקים עלי שטיילנו באיים יותר מכל שאר העובדים ביחד, ובלי סיפור קטן (או שניים) על טיול שעשינו לא מזמן בפיליפינים אי אפשר, אז בבקשה -
במהלך החודש האחרון נסענו לשלושה איים. ראשית,נסענו לדומגטה (dumaguete) באי נגרוס (Negros) בכדי לצלול סביב אי בשם אפו (Apo Island). שבוע לאחר מכן קפצנו לאתר הנופש האהוב עלינו ביותר, בבוהול (כתבתי עליו כבר אז אין מה להרחיב). ולקינוח, נסענו למקום שמבחינתי סוגר את סבב הצלילות בפיליפינים – Apo Reef.
ראשית, פרספקטיבה:
אמנם זה קצת מבלבל אבל אין ממש קשר בין האי אפו שבדרום נגרוס ובין שמורת הטבע הימי שבה נמצא ריף אפו (ואגב, גם שם יש אי בשם אי-אפו, קטנצ’יק כזה). בעצם במחשבה שניה ישנו קשר. שני המקומות אמורים לכלול אתרי צלילה טובים.
את הנסיעה לדומגטה עשינו עם קאן וחברתו נינה והתלוו אלינו אחותו של קאן ובעלה שבאו לביקר מקנדה (הם במקור מהונג קונג אבל זה סיפור ארוך לפעם אחרת). בשלב זה אני אמור לספר לכם איזה נסיעה מדהימה היתה, אבל האמת שהיה די זוועה.
התמקמנו באתר נופש לא ממש מלהיב (או ממש לא מלהיב, תלוי מאיזה זוית מסתכלים על הכוס) ותיכננו לשוט כשעה לעבר האי. לפני שעלינו על הסירה אמר לנו מדריך הצלילה שנשוט מול הרוח ויהיו קצת גלים. אז אי אפשר לומר שלא הוזהרנו.
הסירה היתה גדלוה וחדשה, ומאוד יציבה. די הופתעתי כי יצא לנו לשוט על כל מיני קליפות שום. הרגשנו התרוממות רוח בעת שהסירה הפליגה מהמפרץ שבו עלינו עליה. הים שטוח, בריזה נעימה ושמש גדולה וחמה -עד שהקפנו את האי ונתקלנו ב”קצת רוח וגלים”.
נחסוך לכם את הפרטים המייגעים. שעתיים אחר כך עם סירה שנוטה 15 מעלות לצד ימין, שישה טיילים עם מחלת ים, קפואים וספוגים מים ירדנו אל האי אפו לנוח לפני הצלילה. יש שם אתר נופש קטן וחמוד. מבודד שכזה, שיש בו חשמל רק חלק מהזמן. האמת נראה מקום מאוד יפה ורגוע, מן סוג של סיני כזה, רק בפיליפינים. אכלנו קצת פנקייק, שתינו קולה, והרגשנו הרבה יותר טוב. חזרנו לסירה, עלינו על ציוד צלילה וקפצנו פנימה. קיווינו שהצלילות יפצו אותנו על עוגמת הנפש אבל הראות במים הייתה גרועה כך שהצלילות ממש לא היו משהו.
טוב, זהו, זה מה שיש לי לספר על האי אפו שאמור להיות אתר צלילה ממש טוב.
נעבור הלאה אל שמורת הטבע הימי ריף אפו שנחשבת למספר שתיים בפיליפינים אחרי ריף טובטהה (שעליו כבר רשמתי). זה באמת אתר שתפס מקום של כבוד ברשימה שלנו ופשוט אי אפשר שלא לבקר בו לפחות פעם אחת לפני שעוזבים את הפיליפינים.
כדי לצלול בשמורה צריך להשיג מקום על אחת הסירות/אוניות ששטות לשם מהעיר סן חוזה, בדרום מינדורו. אנחנו לקחנו המלצה של חבר גרמני שלנו ושמרנו מקום אצל מיכאל, בחור שוויצרי שהתחתן עם פיליפינית והשתקע כאן במדינה. הוא קנה כפר נופש קטן ומוזנח, שינה את שמו ל- Apo Reef Club והחל משפץ. זה היה לפני שנתיים והוא עדיין משפץ, בשאיפה להפוך את המקום לטוב ככל הניתן. החדרים במקום מאוד נקיים ונעימים, יש מים חמים במקלחות, מזגן ומאוורר. האוכל סביר והנוף אל הים משגע. מיכאל עצמו הוא בחור נחמד שמקיע המון באתר שלו ורואים שאיכפת לו.
אגב, אחד הדברים שתמיד מפתיעים אותנו בפיליפינים זה איך מזג האויר והנוף יכולים להשתנות מאי לאי. בעיקרון, מדובר במדינה טרופית עם המון צמחיה צפופה רטובה ועשירה אבל חלק מהאיים שוכנים באיזורים שבהם הטופוגרפיה והאקלים הם אחרים. למשל במקרה של מינדורו, ישנם שטחים שלמי שמזכירים לי יותר סוואנה אפריקאית מאשר סביבה טרופית כפי שאני רגיל מאיים כמו בוהול. קמנו בחמש בבוקר וזחלנו אל הסירה בעיניים חצי עצומות. הסירה עצמה היא בנקה (Banka) דו קומתית מאוד נחמדה. בנקה זו סירה עם גוף מרכזי ומעין מצופי במבוק אשר מחוברים לזרועות בשני צידי הסירה ומייצבים אותה:
את הציוד הכנו בערב הקודם כך שכמעט ולא היה מה לארגן. התאספנו ליד שולחן האוכל בחלק האחורי של הסירה ושם מיכאל נתן לנו נאום יציאה קצר:
“ברוכים הבאים אל הטיטניק…”,
“אל תדאגו, אין קרחונים באיזור הזה אז הכל יהיה בסדר…”
היו עוד קצת פיטפוטים ויאללה לדרך. אני כמובן מייד עליתי לסיפון העליון, תפסתי את הפינה הכי שקטה עם הבריזה הכי נעימה ומייד הלכתי לישון. כל שאני זוכר מבין לנימנום היה את המוזיקה של ‘שודדי הקריביים’ ברמקולים בעוד הפלגנו מהמפרץ בגאון. אין ספק שמיכאל משקיען.
תמונות מאפו ריף: