25th Aug 2007

החיים בנתיב המהיר

 למרבה האירוניה, החיים שלי מתנהלים כאן בקצב מטורף, למרות שהפיליפינים זה לא בדיוק המקום לצפות להתנהלות מהירה וחלקה של אירועים.  

אז בעשר דקות שיש לי, להלן תיאור קצר של קורותינו לאחרונה.

 בסוף שבוע שעבר טסנו להונג-קונג ביחד עם עוד זוג (מאיה וגרג) ובחור חביב בשם עמיחי. הם לקחו מלון בקואלונג (על הפנינסולה) ואנחנו על האי הונג-קונג ממש. בגלל שהתמהמנו מאוד עם המלון, נאלצנו לשלם 40 דולר יותר ללילה וקצת נלחצנו. החבר’ה היו אמורים לטפל במלון שלהם הרבה קודם כך שעבורם הכל היה חלק.

 איך שנכנסנו למקום קיבלנו מהם הודעת טקסט שהמלון שלהם על-הפנים, ויש לו ריח של בית אבות. אנחנו דווקא נפלנו בסדר, חוץ מזה שהיה לנו חדר בגודל פיצפון ושהכניסה אליו הייתה דרך החדר אמבטיה.

הונג קונג עיר מדהימה, ויש לנו לא פחות מ-300 תמונות (באדיבות גרג פנאט הצילומים שהסתובב אחרינו כמו צלם חתונה פרטי). העלנו בודדים לכאן והשאר יבואו בהזדמנות הקרובה. יש הרבה מה לספר, אבל זה ייאלץ לחכות מסיבות שיתבררו בשורות הקרובות.

 שלשום הגיע לבקר את החברה בחור שוודי חביב בשם מתיאס אשר מייצג חברת השקעות המעוניינת לפעול באיזור דרך מוצר משחקים כלשהו. חלק מהחובות שלנו כאן זה לצאת לארוחות ערב וסיבובים בעיר עם אורחים כאלה, כך שמצאתי את עצמי (וליטל איתי) בארוחת ערב במלון מפואר יחד עם חלק מחברי ההנהלה האחרים, עושים סמול טוק ומדברים עסקים. אחר כך קפצנו לבר של המלון לסיבוב של כיף. אני וליטל הלכנו לישון באחת עשרה, החברה הרווקים נשארו עד 4.

 יצרתי קשרים טובים מאוד עם העובדים הכפופים אליי. דברים מתחילים לזוז בקצב לא רע, במיוחד בהתחשב במנטליות של המקום. גם הכיוון האסטרטגי שהחברה הולכת אליו נראה טוב, אבל זה לא לבלוג.

 היום אנחנו נוסעים לאתר נופש באנילאו, מקום יפה שעתיים וחצי דרומה ממנילה שאמור לכלול אתרי צלילה מדהימים. הסיבה שאין לי זמן לכתוב יותר היא מכיוון שהנהג מחכה לנו למטה כדי להסיע אותנו לשם. ביום שני הוא אמור לחזור לקחת אותנו הביתה.

אני אשתדל לכתוב יותר בפעם הבאה, ובטוח יהיו תמונות מהמקום.

התגובות סגורות.