08th Feb 2008
מינוס 20 זה חם
אני כותב אליכם מאסטוניה הקרה, שבה המקומיים צוחקים על שכמותי. אם הטמפרטורה לא יורדת מתחת למינוס 20, אין בכלל ממה להתרגש.
פעם אחרונה שהייתי בבית (במנילה) היתה לפני כשלושה שבועות. נסעתי לכנס מעניין בלונדון אשר נמשך שבוע ומייד לאחריו נסענו לאוסטריה לשבוע של סקי ופגישות עבודה. קשה קשה…
משם טסתי לביקור בישראל, מי שלא הספקתי לפגוש – סליחה, היה ממש קצרצר – ועכשיו אני פה בסיומו של שבוע של פגישות עם האסטונים של פלייטק. היה מוצלח במיוחד וכולנו מסכימים שהביקור הזה היה מועיל במיוחד. אין מה לעשות, עם עמיתים אשר מפוזרים ברחבי הגלובוס צריך להשקיע במפגש פנים אל פנים מעת לעת.
אני חוזר למנילה מחר, דרך אמסטרדם. אני מקווה שאצליח להרדם על המטוס, אבל יש לי חמש שעות לשרוף בשדה תעופה אז נראה מה אפשר לעשות בנידון… 
העיר שבה אני נמצא באסטוניה נקראת טרטו. יש בה איזה חמש מסעדות, ארבעה בארים, שלוש מועדונים ועשרת אלפים סטודנטים שמתוכם הרוב בחורות. אני פשוט לא מבין מה הם עושים פה כל הזמן בקור האסטוני כשאין לאן לצאת וקר מכדי להיות בחוץ…
אין על hooverphonic ולא אכפת לי כמה הם נמאסו על אישתי.
למי שחושב שהתחממות גלובלית היא סכנה יש לי חדשות. השטן כבר היכה בנו ופשוט לא שמנו לב – קוראים לזה אימייל וזה גודל כמו מפלצת שאינה יודעת שובע. בסוף כולנו נאבד בהרריה וקפליה הבשרניים של החיה. מה שמזכיר לי, מומלץ בחום לקרוא את ספרו של ניל אשר (neal asher) בשם Cowl. זה על מסע בזמן (כה נדוש) אבל על סטרואידים – ויש מפלצת – מעולה.
עוד 264 מיילים למניאק.
עד הפעם הבאה.