Kudos

השעון מתקתק לקראת הלידה ואנחנו ממשיכים בהתארגנות קראת המעבר מסטטוס “זוג” לסטטוס “משפחה”.

אז הלכנו לראות מכוניות מכיוון שעם תינוק כבר לא יהיה פשוט להסתדר עם מוניות ומכוניות חברה, שלעיתים זמינות ולעיתים לא. ולא סתם מכוניות אלא מכוניות שבארץ לא היינו חולמים לקנות, מכוניות מסוג “people movers”. בהתחלה לא ידענו שאנחנו רוצים כזו. חשבנו שמה כבר צריך, אוטו עם מושב אחורי וכיסא לתינוק. אבל אז נזכרנו שבעצם אנחנו נרצה נהג אז אנחנו נשב מאחור, וזה אומר שרוצים אוטו שמרווח לנוסעים במושב האחורי ולא רק לאלו שבמושב הקדמי. ובעצם, יש מצב שנרצה שהמטפלת הפיליפינית תיסע איתנו, נניח אם הולכים לקניות או לחופשה, ויש את התינוק והופ זה כבר 5 אנשים לפני אורחים וכו’.

אז, “people movers”, ובמקרה שלנו חשבנו על טויוטה פרוויה:

האמת אוטו די מגניב, אם יש מישהו אחר שנוהג בשבילך.

אבל לא על זה רציתי לכתוב. בכלל רציתי לכתוב על ביקור שעשינו בבית חולים. ישנם שני בתי חולים שבאים בחשבון ללידה. הראשון הינו Makati Medical Center והשני הינו St. Luke’s Medical Center.

הראשון הינו מוסד ברמה בינונית-גבוהה, כלומר המון פיליפינים ממעמד הביניים מגיעים אליו והוא יחסית ישן ומפוצץ מאנשים. למזלנו, לפני מספר חודשים הוא עבר שיפוץ נרחב שהפך אותו למשהו הרבה יותר אנושי ומזמין ממה שהוא היה קודם. הוא גם נמצא בסביבה כבר הרבה זמן כך שהצוות הרפואי מאוד מתורגל ומשומן. ניתן להשיג שם חדרי לידה פרטיים באגף החדש (חדר גדול שבו האישה עוברת את הלידה בפרטיות מוחלטת, אפילו יותר שווה מהארץ).

השני, הינו מוסד חדש שבנייתו הסתיימה לאחרונה, והוא נפתח לקהל בינואר האחרון. זה בית חולים פרטי שנראה כמו מלון. ממש. אפשר להזמין סוויטה די מגניבה בקומה ה-16 בכל מיני גדלים, החל מנחמד ועד סוויטה עם שני חדרים, שולחן אוכל ומקום לכל החמולה. בכל החדרים טלוויזיות שטוחת ומחשב עם אינטרנט. הלידה עצמה מתבצעת בקומה 3 וגם שם ניתן להזמין חדר פרטי ללידה, למרות שהוא פחות שווה מאשר במוסד הראשון כי קיר אחד עשוי מזכוכית ומה שמסתיר את החדר זה וילון פנימי, אבל גם שם יש כורסא וטלוויזיה. האמת זה קצת מוזר ודבילי, אם כבר חדר פרטי שיעשו כמו שצריך.

אבל מה שהכי מוזר זה שהבית חולים החדש הזה ריק. ממש ריק. כמו בית קברות. מסדרונות מצוחצחים ומבריקים, אנשי צוות בכל מקום לבושים בקפידה ומחייכים, ציוד רפואי חדש מהמעלה הראשונה. הכל מושלם חוץ מזה שאין שם חולים! אני מתערב שאף לא אחד מכם חשב לעצמו איך זה יהיה לבקר בבית חולים בלי חולים. אז תשמעו זה creepy.

הסתובבנו במחלקת יולדות, ויש שם שורות על גבי שורות של חדרים ומיטות וחדרי ניתוחים וסוויטות והכל ריק לחלוטין. ממש מוזר. הצוות טוען שזה בגלל שהם רק נפתחו לפני חודשיים, מה שנכון אבל בכל זאת הייתי מצפה להרבה יותר תנועה.

הרופאה שלנו אומרת שכדאי לחכות עם המוסד הזה עד שהצוות ישתפשף קצת על חולים אחרים מכיוון שעוד לא קורה שם כלום. וזה כנראה הדבר הנכון לעשות, אפילו שממש מפתה לקחת איזו סוויטה

אגב, אנחנו נוסעים לאוסטרליה לאיזה גיחה של 10 ימים לפני שכולנו מקורקעים עד אחרי הלידה. כנראה נעצור בסידני ובריסביין, אבל עוד לא סופי.

ומצאנו היום מישהי שכנראה תהיה המטפלת. נראית בחורה נחמדה ובאה עם הרבה המלצות. לא יודע איך זה קרה, אבל מזוג חופשי ומאושר פתאום אנחנו הופכים לחמולה עם תינוק,נהג, מטפלת ועוזרת בית ואוטו שנראה כמו לווייתן.

אבל מה, יהיה נוח.

בערך עכשיו אני אמור לכתוב את “רומא חלק II” ולספר לכם על “גלריה בורגזה”, אבל נעשה הפסקה לרגע לטובת מספר עידכונים קצרים מהשטח.

אז ככה, כולכם יודעים שבקרוב מצטרף חבר חדש למשפחה. החלטנו ליטל ואני לעבור לדירה גדולה יותר שבה נוכל גם “לארח” מטפלת פיליפינית (יש פה כל כך הרבה פשרות במדינה הזו, לפחות נהנה ממה שטוב). אז שכרנו מקום מדהים במגדל ליד הדירה הקודמת שלנו, קומה 39, נוף פתוח, חלונות מהרצפה עד התקרה בכל החדרים (כולל החדר אמבטיה שלנו – מדהים), רצפות פרקט, 160מ”ר, חדשה מהניילון עוד לא גרו בה, בקיצור סבבה של דירה. אגב, דירה כזו קונים במנילה בערך ב-370 אלף דולר שזה סכום שבת”א יקנה משהו בערך חצי גודל ורבע סטנדרט, רק מה – זה במנילה – פיכס.

עכשיו, במנילה דירות לרוב מגיעות מרוהטות, אבל הדירה שלנו ריקה לחלוטין ולכן החלטנו שהגיע העת לקנות רהיטים לפי הטעם שלנו מתוך מחשבה שניקח אותם איתנו כשנעזוב. השלב הזה, שבו זוג כבר מגיע להחלטה להוציא כסף על ריהוט הוא לרוב די נדיר (כשקונים בית?) אבל מאוד כיף. ברגע שהמחסום הפסיכולוגי נשבר ומוכנים להוציא את הכסף חוויית הקנייה היא מעולה. מסתובבים בחנויות עם המון מבחר, המוכרים רודפים אחריך ואפשר לפנטז איך רהיט כזה או אחר ישתלב. וגם אפשר לקנות את הרהיטים שתמיד רציתם. נניח ספה גדולה ורכה מבד מדהים, או כורסאות מפנקות מעור משופשף כדי לעשות פינת קריאה, או שולחן קפה מעץ מיוחד – מה שעובר לכם בדמיון.

אז זהו, שלא.

יצאנו למסע הרכש מאוד נלהבים ונכתשנו עד דק. מיימי לא עברה עליי חוויית קניות כל כך מבאסת. אני מחשיב עצמי כבוגר מסלול סיירת מנילה וקשה מאוד להפתיע אותי כשזה מגיע לטמטום פיליפיני אבל הפעם היה קשה, קשה.

ראשית, הם מתנהגים כאילו עושים לך טובה שבכלל מוכרים לך משהו. בנוסף, המוכרים בחנות אף פעם לא יודעים שום דבר. נניח רצינו לקנות מקרר,הבחור שעומד ליד המקררים לא יידע לומר מה הנפח של המקרר. או מה המידות שלו. הוא גם לא יכול להתמקח על מחיר כי הוא צריך לקרוא למנהל. בעצם, הוא רק יודע להגיד לך שזה מקרר. באמת תודה.

בין שאר החפצים, החלטנו לקנות ספה. אי אפשר לקנות ספה נורמלית במנילה. או שקונים ספה איטלקית מיובאת ב-50 אלף שקל או שקונים ספה פיליפינית מגעילה ב-1500. אין פה איקאה כי הם לא פותחים סניפים במדינות שבהן צריך לשלם שוחד (מדיניות ראויה לשבח, אבל היה עדיף שיחכו אחרי שאנחנו עוזבים את הפיליפינים). בקיצור, בעיה.

אז מה שעושים אנשים זה ללכת לנגר שיבנה על פי הזמנה. זו כמובן החלטה מסוכנת כי לא בהכרח אפשר לסמוך על החבר’ה האלה שיספקו סחורה בהתאם לסיכומים, אז החלטנו לשמור על העיסקה ממש פשוטה. ראינו תמונה של ספה שהם עשו, אמרנו “אנחנו רוצים כזאת בדיוק, ברוחב כזה ובעומק כזה” וקנינו את הבד בעצמנו בחנות בדים. אה, וביקשנו שהכריות יהיו, ואני מצטט, “super soft”.

חודש אחר כך הגיעה ספה. הבד אחלה, עיצוב כמו שהסכמנו. אבל מה, הכפות רגליים שלנו לא מגיעות לרצפה כשאנחנו יושבים עליה, מרוב שהיא גבוהה.

מיותר לציין את עומק האכזבה והתסכול, אז עכשיו הם חוזרים לקחת אותה כדי לבדוק אם אפשר לתקן. כמה מטומטם אפשר להיות. אה, והכריות – קשות כמו אבן.

אז ככה ממררים לנו את החיים כבר חודשיים עם הריהוט. למדנו שאפשר לקנות פה רק מה שרואים בחנות כפי שהוא ועם מינימום שינויים. אחרת, אלוהים לבדו יודע מה תקבלו בסוף.

טוב, אז החלטנו שצריך קצת לנוח מהטימטום והזמנו חופשה בבוהול, במקום האהוב עלינו. הגענו לשדה התעופה, עשינו צ’ק אין וישבנו ליד השער. כשהגיע העת לעלות למטוס השער נפתח, הלכנו בשרוול עד קצהו, איפה שאמור להיות מטוס. רק שבמקרה שלנו, הכווינו אותנו ימינה מדלת השרות של השרוול, במורד מדרגות ברזל אל רחבת המטוסים אל אוטובוס שחיכה. האוטובוס לקח אותנו לשרוול אחר, שם עלינו למעלה במדרגות אל דלת השרות, וממנה הופ אל המטוס המחובר בקצה. אני שם כסף שאף אחד מכם לא חווה משהו כזה!

בחופשה, אגב, היה מעולה. כמו תמיד.